1. טכניקות פשוטות מהעולם האמיתי כמו הצצה מעבר לכתף, שבהן התוקפים מתצפתים על קורבנות פוטנציאליים בזמן שהם מזינים את סיסמאותיהם

2. תוקפים גם מנסים לבצע מניפולציות על "נקודות תורפה אנושיות" של קורבנותיהם באמצעות הנדסה חברתית. טופס מקוון או הודעת דוא"ל שנוצרו באופן מקצועי (מתקפת דיוג) ונראים כאילו הגיעו מגורם מהימן יכולים לגרום גם למשתמשים הכי מתקדמים למסור את סיסמאותיהם.

3. פושעי סייבר שכבר יש להם דריסת רגל ברשת הארגון יכולים להשתמש בנוזקות כדי לחפש מסמכים שמכילים סיסמאות או לתעד הקשת סיסמאות ולשלוח את הנתונים האלה לשרת השליטה והבקרה שלהם. אותם פושעים יכולים גם לחלץ קבצי סיסמאות מוצפנים ולנסות לפענח אותם מחוץ לרשת.

4. בין טכניקות המתקפה המתקדמות יותר ניתן למצוא את טכניקת יירוט תעבורת הרשת של מכשירי העובדים שעובדים מרחוק או במקום ציבורי.

5. אחת מהדרכים הפופולריות ביותר לפריצת סיסמאות היא פריצה בכוח. סקריפטים אוטומטיים מנסים מיליוני שילובי סיסמאות בפרק זמן קצר, עד שהנכונה נמצאת. לכן הארכת הסיסמאות הפכה לחיונית כל כך עם השנים. ככל שהסיסמה מסובכת יותר, כך פושעי הסייבר זקוקים ליותר זמן כדי לנחש אותה.

כדי להגן על הסיסמאות בארגון שלכם בצורה טובה יותר, כדאי להשתמש באימות דו-שלבי (2FA). שיטה זו מאמתת את זהותו של מחזיק החשבון עם סיסמה חד-פעמית - משהו שנמצא ברשות המשתמש יחד עם שם המשתמש והסיסמה – משהו שהמשתמש יודע – מה שמגן על הגישה למערכות החברה, גם במקרים בהם נתוני הגישה מודלפים או נגנבים. 

מכיוון שהודעות SMS ומכשירים ניידים הופכים גם הם למטרות למתקפות נוזקות, פתרונות אימות דו-שלבי מודרניים נמנעים משימוש באימות באמצעות הודעת SMS, ובמקום זאת משתמשים בהתראות המכשיר, מכיוון שהן בטוחות יותר וידידותיות יותר. כדי להגביר עוד יותר את מידת האבטחה של תהליך האימות, ארגונים יכולים להשתמש בביומטריה – משהו שמאפיין את המשתמש – באמצעות הטמעת אימות רב-שלבי (MFA).